השבוע, במדור שלו במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, כתב העיתונאי סבר פלוצקר על פגישתו עם שלושה מראשי מרכזי המחקר והפיתוח של מייקרוסופט בסין, הודו וישראל.
אחרי דיונים על מדיניות הגיוס של מייקרוסופט, על רשתות חברתיות ועל עתיד הרשת, סיכם איש מייקרוסופט הסיני ד"ר יא קין ג'אנג ואמר: "בכל מקרה, התוכן יישאר המלך של האינטרנט".
על הביטוי הקלישאתי הזה, "התוכן הוא המלך", כבר דנו רבות בכל מדיום תקשורת אפשרי. כל בלוגר בעל דעה ומקלדת שטח את טיעוניו בעד או נגד עליונות התוכן על שאר מרכיבי המדיום והדיון עדיין לא תם.
לא הצלחתי להתחקות אחרי ההוגה שטבע את הביטוי, אך מרבית המקורות מצביעים על סאמר רדסטון, יו"ר CBS ו-Viacom כזה שהכריז לראשונה על התוכן כעל שליט המדיה.
אם נקבל את ההשערה כי טובע הביטוי הוא אכן רדסטון, אדם העומד בראשו של תאגיד תקשורת ענקי, מיד יתעוררו הסתייגויות בדבר האופי המלכותי של התוכן אליו הוא מתכוון. עבור תאגיד ויאקום, זה שהגיש תביעת ענק נגד גוגל בטענה כי התכנים המוגנים בזכויות יוצרים שהועלו לאתר YouTube גורמים להם לנזק כלכלי רב, התוכן הוא בעיקר אפיק הכנסה מרכזי.
סביר להניח שיש הבדל בין התוכן אליו מתכוון רדסטון לבין התוכן שאליו התכוון סמואל ג'ונסון כשאמר שמטרתה האמיתית של הכתיבה היא לאפשר לקורא ליהנות מהחיים, או יותר מכך, לשאת אותם.
יעידו על כך מספר מכרים שלי, עורכים במה שקרוי (ביהירות) "המדיה הישנה", שנאלצים ללחום את מלחמתו של התוכן האיכותי, הטהור והחף מתכתיבי המפרסמים כמעט מדי יום ביומו. אמרו להם "התוכן הוא המלך" והם יצחקו לכם בפנים.
גדולתו של מדיום האינטרנט באה לידי ביטוי בצורה הנפלאה ביותר בביטוי הזה. באינטרנט, התוכן לעולם יהיה המלך. גם אם תכתיבי המפרסמים קצת לוחצים – התוכן הוא העיקר. וגם אם זה לא תמיד מדויק בממלכות של הפורטלים הגדולים, אלו ששייכים לתאגידי התקשורת מ"המדיה הישנה", הנגישות של פרסום התוכן היום גדולה מאי פעם.
אתרי בלוגים, מערכות ניהול תוכן בקוד פתוח, טוקבקים – גם אם אין לך משהו חכם להגיד, תמיד יהיה לך איפה להגיד את זה.
