טעויות בפרסום קונטקסטואלי יכולות להיות משעשעות, אך באותה מידה גם פוגעניות. ליקטתי כמה דוגמאות בהן ניתן לראות מספר באנרים ופרסומות טקסט שמוקמו, לכאורה, בעמודי אינטרנט מתאימים ורלבנטיים אולם כאשר משווים בין תוכן הדף לבין תוכן המודעה מתגלה דיסוננס תוכן צורם.
מקורן של הטעויות הנוראיות הללו לא בציניות של פרסומאים אלא במערכות הפרסום הקונטקסטואלי (פרסום מפולח מבוסס תוכן) שסורקות את תוכן דף האינטרנט ומתאימות את הפרסומות המוצגות לתוכן ללא מגע ידו של עורך תוכן אנושי.
שמתי לב שאיתור טעויות פרסום מסוג זה הפך להיות תחביב של לא מעט אנשים, רובם מהצד הגיקי של המפה הפוליטית, אולי כסוג של מחאה נגד עולם פרסום הנתפש לעיתים כאכזר וחסר רגש.
טעויות מסוג זה ניתן לפתור בקלות באמצעות העברת תכנים טעונים או בעלי פוטנציאל סיכון כלשהו (תכנים העוסקים בתאונות, טרגדיות ונושאים רגישים) לעורך אנושי שיוודא כי הפרסומות בדף לא יהיו מגוחכות.
העובדה שטעויות כאלו חוזרות שוב ושוב, גם בפורטלי החדשות הישראלים הגדולים, מעידה על עצלנות, התרשלות או פשוט חוסר מודעות לנושא.
ישנם כאלו שיטענו שעדיף שלתכנים רגישים מסוגים אלו לא יוצמדו מודעות פרסומת כלל, אולם מכיוון שמדובר באובדן הכנסות משמעותי, ספק אם הצעה זו תעלה לדיון בישיבות ההנהלה של אתרי התוכן הגדולים.
מגוחך במקרה הטוב.
עצוב במקרה הפחות טוב.
קיימת דרך נוספת למזער הופעתם של מקרים כאלו, דרך שלא תגרום לבזבוז משאבי כוח אדם יקרים:
שימוש בביטויים שליליים – ביטויים שהופעתם בטקסט שוללת את הופעת המודעה.
בדוגמא הראשונה למשל, הוספת הביטוי Abuse כביטוי שלילי בזמן הגדרת הקמפיין, הייתה מונעת את הופעת המודעה. הגדרות כאלו לא ימנעו את כל המקרים הלא רצויים, אבל שימוש מושכל (ויצירתי) באפשרות זו יפחיתו אותם משמעותית.
בהקשר זה – במסגרת עבודתי יוצא לי לעבור על קמפיינים שונים שהועלו על-ידי אנשים שונים בגוגל אדוורדס. בכל פעם אני נדהמת מחדש מחוסר ההגדרה של ביטויים שליליים, דבר הגורם למודעות להופיע בתוצאות חיפוש של ביטויים לא רלוונטיים לחלוטין ומכאן – באופן ישיר ועקיף – להפסד כספי.